Art Guide: Keren Cytter at Noga
Exhibition title: Video Art Manual
Artist: Keren Cytter
Venue: Noga Gallery
Dates: October 25th – December 7th, 2012
Video Art Manual :שם התערוכה
אמן: קרן ציטר
מקום: גלריה נגא
תאריכים: 07.12.2012 -25.10.2012
All images courtesy of Noga Gallery, Tel Aviv
PRESS RELEASE
Keren Cytter
Video Art Manual
Solo exhibition
Noga Gallery is pleased to announce our third solo show with the internationally renowned artist Keren
Cytter (*1977). In her exhibition Video Art Manual, Cytter presents her latest films: a premiere of three episodes from a multi-part series titled Vengeance (2012), and a film titled Video Art Manual (2011)
The exhibition’s title is taken from one of Cytter’s works Video Art Manual. In the film Cytter offers a historical analysis of video art and its development the last forty years, focusing on the conditions of how contemporary video art is produced, installed and consumed. The 15-minute work is a sardonic — and perceptive — take on video art and film, as well as their tropes, the same conventions the artist winkingly uses in her own films.
In the 3 episodes of the work in progress film titled Vengeance, Keren Cytter, who recently moved to New York, comes to terms with her own currently changing life situation. In particular, she takes up the US TV-format of the “daily soap” and processes classic themes of drama in personal relationships: love, envy, betrayal, and vengeance.
In contrast to older Cytter works such as The Date Series (2004), these new video episodes are less existential in nature and seem almost comical. What is also new about the exhibited films is their elaborate production. While previous works were often characterized by an intimate interior, Cytter stages these new episodes in the rich settings of Staten Island and New Jersey. The scenes were filmed at 15 different places, including restaurants, hotels, parks, apartments, and streets. A total of 50 actors, most of them professionals, fulfill their social functions with blank faces. They provide a projection space for the beliefs and stereotypes of each viewer.
Cytter takes up the concept of “friendenemies”, which has become popular in American soaps: two women, previously friends, get caught up in a perfidious contest in their daily office life, turning them into bitter rivals. In this conflict, both women are like puppets; driven only by the pressure of competition and the obsession with perfection. Not only the characters seem interchangeable, the story also stays intentionally superficial to grant the viewer a low-threshold access into the events. As opposed to previous Cytter films, the trivial dialogs of the series are not supplied with subtitles. The artist reviews impressions and clichés of the US American society, which have become part of our collective memory – not least by daily soaps such as Dallas or The Denver Clan. Cytter examines cut and dried patterns deeply rooted in pop-cultural visual memory and analyzes the influence of mass media on behavior patterns and prejudices in contemporary society.
The text about Vengeance was written by Natalie Keppler (translated from German)
Keren Cytter’s videos were shown in solo exhibitions at Frankfurter Kunstverein and Kunsthalle Zurich (both 2005), Kunst-Werke Berlin (2006), MUMOK Vienna (2007), Witte de With, Rotterdam (2008) and at Le Plateau Paris (2009), Kunsthaus Baselland and Moderna Museet, Stockholm (2010) as well as in numerous group exhibitions worldwide (such as Making Worlds curtated by Daniel Birnbaum at Venice Biennial 2009). 2006 Keren Cytter won the Baloise Art Statement Award at Art Basel and was nominated 2009 for the prestigious Preis der Nationalgalerie für junge Kunst in Berlin.
הודעה לעתונות
קרן ציטר
תערוכת יחיד
Video Art Manual
גלריה נגא שמחה להודיע על פתיחת תערוכתה של קרן ציטר, מהאמניות הבולטות והחשובות הפועלות כיום בעולם. קרן ציטר כתבה והוציאה לאור שבעה ספרים, הקימה להקת מחול
D.I.E NOW (Dance International Europe), תיאטרון ופרפורמנס. עבודתה האחרונה הוצגה בחודש ספטמבר האחרון במוזיאון טייט מודרן בלונדון. עבודותיה הוצגו בטובי המוזיאונים בעולם כפי שמפורט בהמשך .sונסקרו בכל כתבי העת הבינלאומיים החשובים העוסקים באמנות
בתערוכה יוצגו שני סרטים חדשים:
Video Art Manual 2011
Vengeance 2012 –לראשונה יוצגו שלושה פרקים מעבודת הוידיאו החדשה
באמצעות עבודות הווידיאו והסרטים שלה חוקרת קרן ציטר סיפורים של אהבה, אלימות, מין, קנאה, בגידה ורצח המסופרים כנרטיב לא ליניארי, בו יש לעיתים חפיפה ודמויות מתחלפות. השחקנים חוזרים על שורותיהם, מחליפים תפקידים ומדקלמים הוראות בקול רם ואגב כך יוצרים לקסיקון משותף דרך חזרה וחריזה. סיפוריה השבורים של ציטר, המאזכרים חלום וזיכרון, מושפעים לרוב מחוויות ישירות והתבוננות אך מלאים גם בהתייחסויות ספרותיות, ציטוטים קולנועיים וקלישאות הלקוחות מעולם התרבות הפופולארית. שילובים של כל אלו יוצרים עבודות שהינן דרמות אקזיסטנציאליות המורכבות מז’אנרים שונים אשר לכאורה אינם מתאימים אחד לשני.
כותרתה של התערוכה לקוחה מאחת מעבודותיה של ציטר Video Art Manual. בעבודה זו מציעה ציטר ניתוח היסטורי של אמנות הווידיאו והתפתחותו בארבעים השנים האחרונות מתמקדת בתנאים של יצירה, התקנת המיצג וצפייה בווידיאו של אמנות עכשווית. הווידיאו נפתח בהבטחה היומרנית “לחשוף את החרדות האוטופיות של האדם הממוצע”, אולם באמצע הנאום מתחלף הפסקול לצלילים לא מתוזמנים או מהוקצעים. עבודתה של ציטר נדמית כקוד לפיענוח עבודות הווידאו דרך מגוון הטעויות והכשלים הטכניים המופיעים בו. ציטר פורסת בפני הצופה מספר קווי עלילה אפשריים, אולם כולם מתפרקים במהרה. לא רק הדמויות והסצינות המופיעות בו מוגחכות, אלא גם המדיום הקולנועי עצמו. הפסקול, הדיאלוגים ועיצוב הדמויות לקוחים כולם ממאגר מוכר של דימויים וצלילים ומשמשים כלי להדגמה כיצד המדיום של הווידיאו מפתה את צופיו לכדי השקפה פסיבית. Video Art Manual צולם בטכנולוגית HD ואורכו 15 דקות.
בעבודתה החדשה 2012 Vengeance ניצבת קרן ציטר, שעברה לאחרונה לגור בניו יורק, בפני השינוי עם המעבר למקום אחר. בפרט, היא מתעמתת עם הפורמט הטלוויזיוני האמריקאי של אופרות סבון יומיות, ומעבדת את התמות הקלאסיות היוצרות מערכות יחסים: אהבה, קנאה, בגידה ונקמה. בניגוד לעבודות מוקדמות יותר דוגמת The Date Series (2004), הסרטים החדשים הינם פחות אקזיסטנציאליסטים באופיים, נדמים כמעט כקומיים. חידוש נוסף בעבודות הינו תהליך הפקתן. בעוד שהעבודות קודמות התאפיינו בתפאורת פנים אינטימית, מציבה ציטר את ההתרחשויות הללו בסטאטן איילנד וניו ג’רזי. הסצנות צולמו ב-15 אתרים שונים הכוללים מסעדות, מלונות, גנים, דירות וברחוב. 50 שחקנים שונים, רובם מקצועיים, ממלאים את תפקידם החברתי בפנים חתומות. דמויותיהם מהוות מצע להצגת האמונות והסטריאוטיפים של כל אחד מהצופים.
ציטר עוסקת במושג של חבר-אויב (friendenemies), מושג פופולארי באופרות הסבון האמריקאיות. שתי נשים, חברות לשעבר, נקלעות לתחרות מלאת בוגדנות בחיי היום יום במשרד אשר הופכת אותן ליריבות מושבעות. נשים אלו, כמו בובות על חוט; מתומרנות רק על ידי הלחץ של התחרות והטירוף אחר שלמות. לא רק הדמויות נראות ברות החלפה, גם העלילה נותרת שטחית באופן מכוון על מנת לא ליצור משוכה בין הצופה לאירועים. בניגוד לעבודותיה הקודמות, הדיאלוגים הטריוויאליים שבסדרה אינם מלווים בכתוביות. האמנית סוקרת התרשמויות וקלישאות של החברה האמריקאית אשר התווספו לזיכרון הקולקטיווי – בייחוד על ידי אופרות סבון יומיות דוגמת Dallas וה-Denver Clan, בוחנת דפוסים קבועים המושרשים עמוק בזיכרון החזותי של תרבות הפופ ומנתחת את השפעות תקשורת ההמונים על דפוסי ההתנהגות ודעות קדומות בחברה העכשווית.
ציטר מהרהרת במדיום של ה”ווידיאו” על ידי שימוש בטכניקה המיושנת של הקרנה אחורית rear) projection). השינוי בסצנות על ידי הקרנת דימויים שונים על קיר אחורי של חלל המיצג, מחבר בין מספר אלמנטים שונים בעבודותיה. ניתן לראות בהצגה של רגעים תיאטרליים בחלל דמוי במה כאחד מהאלמנטים המרכזיים בניסיונה של האמנית לערבב מציאות ודמיון. משפטים המוצגים על בד קנבס מאחורי השחקנים נדמים כהערות על סצנות מסרטים אילמים. האיטיות הנוסטלגית של הדימויים מלווה בפס קול של סטיב קאופמן. בעזרת צלילי פסנתר חתוכים ודיס-הרמוניים וצלצולים נמרצים, מוזיקאי הג’ז המנוסה יוצר אווירה של מתח. בה בעת, מוזיקת סקסופון מלודית ומאולתרת מעלה באוב אווירה של בר ניו יורקי אפלולי. על ידי יצירת הקשרים בין סצינות קטועות של עבודות ווידיאו, קרן ציטר משיגה קישור פנימי ומאפשרת לצופה לקוות פרק נוסף.
קרן ציטר נולדה בתל אביב בשנת 1977. היא למדה במכון אבני בתל אביב והמשיכה ללימודים בדה-אטליה (De Ateliers) באמסטרדם.
עבודותיה של ציטר הוצגו בתערוכות יחיד רבות בטובי המוזיאונים בעולם בניהם: מוזיאון סטדליק ((Stedelijk באמסטרדם, מוזיאון המר (Hammer) לוס אנג’לס, מוזיאון לאמנות עכשווית (Musset Moderna) שטוקהולם, טייט מודרן (Tate Modern) לונדון, גלריית הסרפנטין לונדון, הקיטצ’ן ((The Kitchen ניו יורק, קונסטהאוס באזל-לנד (Kunsthaus Baselland) שוויץ, המרכז לאמנות עכשווית (Witte de With) רוטרדם, מוזיאון לאמנות מודרנית (Kunst Stiftung Ludwig) ווינה, המרכז לאמנות עכשווית KW ברלין ובציריך ועוד.
ציטר השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות כמו: בביאנלה ה-53 בוונציה, מוזיאון הגוגנהיים בניו יורק, מוזיאון הויטני בניו יורק, הניו מוזיאום בניו יורק, מרכז פומפידו בפאריס, מניפסטה 7 בטרנטינו, יוקוהמה טריאנלה ביפן, הביאנלה בגוונג’ו Gwangju סין, הביאנלה ה-3 סלוניקי, CCA Wattis Institute סן- פרנסיסקו, מוזיאון שפרנגל (Sprengel) הנובר גרמניה, מוזיאון לאמנות עכשווית מוסקבה, קרן CIAC AC מקסיקו, המבורגר בנהוף (Bahnhof Hamburger ) ברלין, דה אפל (De Appel) אמסטרדם.
קרן ציטר עברה לאחרונה להתגורר בניו יורק.