Exhibition title: The time that remains

Artist: David Claerbout

Venue: Helena Rubinstein Pavilion for contemporary Art

Dates: September 22nd – December 31st, 2012

שם התערוכה: הזמן שנשאר

אמנים: דיוויד קלרבו

מקום: ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו

תאריכים:  31.12.2012 -22.09.2012

Images courtesy of Tel Aviv Museum of Art

All installation photographs by: Elad Sarig

PRESS RELEASE

Dedicated to the filmic works of Belgian artist David Claerbout (b. 1969), one of the most innovative artists working with moving image, this exhibition features pieces he has made between 2000 and 2012. Claerbout expands the boundaries of video and photography, navigating between photographic and digital techniques and blurring the distinction between the still and the moving image. The complex processing of images in motion offer an intriguing reading of reality and illusion, through the depicting of mundane activities that turns out as enigmatic codes of narrative progression along time.

Bordeaux Piece, 2004, almost 14-hours long repetitive epic film composed from 10-minute intervals of a scene loosely based on Jean-Luc Godard’s “Mépris” (Contempt), played by three actors and filmed repeatedly seventy times a day over the course of numerous days between mid-July and mid-August. In the final edit, the story is played out seventy times over, each sequence composed of shots taken at the same light, corresponding to the same time of day, but on different days. As daylight changes, the repetition exhausts the narrative element and duration turns into form.The Algiers’ Section of a Happy Moment, 2008, is a puzzle composition of thousands of images shot from different points observing a small soccer pitch on the roof of the Casbah in Algiers, reflecting “the suspicious gaze” termed by Claerbout.

The Quiet Shore, 2011, shows a beach in Brittany at low tide. In the special and fleeting moments of twilight the smooth, wet, mirror-like surface of the sand reflects the world around it. Sunrise, 2009, is a nocturnal scene showing a maid setting up breakfast in a villa in pre-dawn darkness. The camera follows her as she finishes her shift and cycles off into the surrounding countryside while darkness gives way to bright sunlight, as Rachmaninoff’s Vocalise accompanies her journey into daylight. Vietnam, 1967, near Duc Pho (reconstruction after Hiromichi Mine), 2001, depicts a plane shot down by friendly fire during the Vietnam War. The scene comes from a famous black-and-white photograph taken by war reporter Hiromichi Mine. Claerbout filmed the landscape thirty-three years later, and combined the two into a subtle moving and still image. In Shadow Piece, 2005, a number of passersby attempting to open a set of glass doors into the entrance hall of a building. The plot and motivation of their act becomes secondary to the frozen and static substance of time achieved by their fixed remaining shadows.

Exploring temporality and manipulating cinematic time by compression and suspension of still and moving images, Claerbout’s videos give form to duration and substance to time while diminishing narration or reducing its conditions to the point of no conclusion and uncertainty.

הודעה לעתונות

האמן הבלגי דיוויד קלרבו (נ. 1969) – מן האמנים החדשניים העובדים עם דימויים בתנועה – מרחיב את גבולות הצילום והווידאו ומטשטש את ההבחנה בין דימוי סטילס לדימוי בתנועה, מתוך שימוש בטכניקות דיגיטליות וצילומיות. העיבודים המורכבים של דימויים בתנועה מציעים אפשרויות קריאה מעניינות למושגים מציאות ואשליה, באמצעות תיאור של פעולות יומיומיות שגרתיות, שאינן אלא צופן חידתי להתפתחות עלילתית על ציר הזמן. בתערוכה מוצג מבחר מעבודות האמן מהשנים 2012-2000.

Bordeaux Piece, 2004, כמעט 14 שעות של סרט אפי־רפטטיבי המורכב ממחזורים של 10 דקות כל אחד המציגים סצנה – שמבוססת בעקיפין על סרטו של ז’ן לוק גודאר “הגוף והלב” (או “הבוז”, Le Mépris) – בביצוע שלושה שחקנים, שצולמה שבעים פעמים ביום על פני ימים רבים בין אמצע יולי לאמצע אוגוסט. בגרסה הסופית הערוכה בכל רצף חוברו צילומים מאותה שעה ביום, אבל מימי הצילום השונים. עם השתנות אור היום, מרוקן אלמנט החזרתיות את היסוד העלילתי ומשך הזמן הופך לצורה.
The Algiers’ Section of a Happy Moment, 2008, הוא תצרף צילומי המורכב מאלפי דימויים, שצולמו מנקודות שונות הצופות אל מגרש כדורגל על גג קסבה באלג’יר, ומשקף את “המבט החשוד” בלשונו של קלרבו.

ב־The Quiet Shore, 2011, מצולם חוף בשעת שפל בבריטני שבצרפת. ברגעי הקסם המיוחדים של שעת בין הערביים משתקפת הסביבה על משטחי החול הרטובים והבוהקים כמראה.
Sunrise, 2009, הוא סצנה לילית המציגה עוזרת בית בווילה עורכת שולחן לארוחת הבוקר בחשכה שלפני עלות השחר. המצלמה עוקבת אחריה בעודה מסיימת את מטלותיה ורוכבת על אופניה לאזור כפרי לצלילי היצירה “ווקליזה” מאת רחמנינוב המלווים אותה מעלטה לאור יום.
Vietnam, 1967, near Duc Pho (reconstruction after Hiromichi Mine), 2001, היא עבודה המתארת מטוס שנפגע מאש כוחותיו במלחמת וייטנאם. הסצנה לקוחה מתצלום שחור־לבן מפורסם של צלם העיתונות הירומיצ’י מיין. קלרבו צילם את הנוף שלושים ושלוש שנים מאוחר יותר והרכיב את השניים לדימוי מעודן של תנועה וסטילס.
ב־Shadow Piece, 2005, מנסים עוברי אורח להיכנס למבואה של בניין מבעד לדלתות זכוכית. העלילה והמניע לפעולתם משניים לחומריותו הנוקשה של הזמן, תוצר של צלליהם המוטלים קפואים על רצפת המבואה.

בהדגשת הארעיות ובעיבוד הזמן הקולנועי, באמצעות דחיסה והשהיה של דימויים סטטיים ודימויים בתנועה, מקנות עבודותיו של קלרבו צורה למשך וחומריות לזמן ומצמצמות את האלמנט העלילתי לנקודה של ערפול וחוסר ודאות.

התערוכה בארגון הקרן Parasol unit לאמנות עכשווית, לונדון

Comments

comments